מעיינה וכטל: "הציורים זה משהו שממלא לי את החלל הפרטי שלי ומייצר לי שפה שאני יכולה בעזרתה להתבטא."

ב-9 באפריל, 2019, לכבוד יום הבחירות, מתעתדת לעלות תערוכה קבוצתית, "וואו איזה אבסורד" שמה, בגלריה "המקרר" (החשמונאים 90, תל אביב), החל מהשעה 6 בערב, עליה אמונה האוצרת יעל פיבק-אילן.

בין האמנים המצוינים המציגים את עבודותיהם (הן באמנות פלסטית, הן בווידיאו-ארט, הן במופעי פרפורמנס) בולטות בעיניי עבודותיה של מעיינה וכטל, ציירת ייחודית מאין כמוה, בעלת ראייה "אחרת" מאוד, חדשנית ומלאת השראה (אשר את עבודותיה ניתן לראות באתרה: http://www.mayawachtel.com), שבחרתי להביא את דבריה כמייצגת – בדרכה שלה – תערוכה זו.

וכטל בת ה-61 נכון לכתיבת שורות אלו (ילידת 1957), גרה בכפר נטר, נשואה ואם לשלושה.

והרי התוצאות.

דורון בראונשטיין: איך את מגדירה את האמנות שלך, מעיינה?

מעיינה וכטל: קודם כל, אני לא מגדירה. אני עוסקת בעיקר בציור אבל לא רק – גם באינסטליישן וביצירת דמויות מכל מיני חומרים. בסך הכל, אני מספרת לעצמי סיפורים ולאט לאט הסיפורים הולכים ונהיים יותר מורכבים עם יותר ויותר דמויות. אני נעזרת בציורים שלי. הציורים זה משהו שממלא לי את החלל הפרטי שלי ומייצר לי שפה שאני יכולה בעזרתה להתבטא.

בראונשטיין: ספרי לי על התערוכה שאת משתתפת בה ב-9 באפריל.

וכטל: זו תערוכה קבוצתית שאני מציגה בה ארבעה ציורים קטנים של גיבורי על ועוד ציור גדול יותר עם שני דימויים של ציורים והכיתוב "משהו קרה לי". זה משפט שטוב להרבה סיטואציות.

בראונשטיין: האם את מגדירה את האמנות שלך פוליטית?

וכטל: לא פוליטית במובן הלאומי, אבל יש פוליטי-חברתי בחלק גדול מהדימויים שלי – כמו הארנבות בעבודות שלי, שקשורות למגדר וליחסי כוח – שזה תמיד פוליטי.

בראונשטיין: מהי דעתך על הקשר שבין אמנות לפוליטיקה?

וכטל: זה טוב מאוד שיש אינטראקציה בין שני הנושאים הכל כך רחוקים האלה.

בראונשטיין: מהן ההשראות שלך?

וכטל: גיבורי העל הם חלק מההשראות שלי. גיבורי העל "קפצו" עליי. הם תמיד היו שם, ופתאום ראיתי אותם.

בראונשטיין: למה את מציירת?

וכטל: אני חושבת שזאת דרך שתמיד היה לי נוח להתבטא בה. המוח שלי כבר עובד ככה.

בראונשטיין: היכן היית רוצה להציג יותר מכל?

וכטל: כרגע אני מרוצה מזה שאני מציגה בתערוכה של יעל פיבק-אילן. זה מתאים לי למימדים. אבל אם יתעקשו ב'מומה', אז אני מוכנה לבוא…

בראונשטיין: מיהו הצייר הבינלאומי האהוב עלייך?

וכטל: גרהרד ריכטר.

בראונשטיין: אילו שלושה צבעים היית בוחרת לקחת איתך לאי בודד?

וכטל: שחור – כי אני חייבת שחור, ירוק, ואולי גם לבן – כי לבן תמיד עוזר לי לערבב ולמתן.

בראונשטיין: ולסיום, מעיינה, איך היית רוצה שאנשים יזכרו את האמנית מעיינה וכטל בעוד 100 שנים מהיום?

וכטל: עם הדימוי של הארנבות – זה נראה לי משהו שיכול גם לשעשע – וגם לרגש.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s