רחל רבינוביץ': "ההשראה שלי ליצירה היא כל דבר שמעורר בי התפעמות או אימה או שאט נפש. דברים שמפעילים אותי נפשית מעוררים בי השראה."

דיו, חומר גלם יוצא דופן – אשר מרבית מאמני ישראל משום מה נמנעים ממנו ולא יוצרים איתו את אמנותם (אלא מעדיפים ליצור במרבית המקרים בצבעי שמן ומים) – הינו חומר הגלם האולטימטיבי, העיקרי, בו בחרה האמנית רחל רבינוביץ' ליצור את אמנותה – ובאמצעותו "להגיד את דבריה".

בעבודותיה הייחודיות מאין כמוהן גלומים מושאים רבים ומגוונים והדיו הופך אותם למשהו-של-מעבר, למשהו "אחר" מאוד – בעל חותם ברור הנושא בגאון את שמה של היוצרת.

זכיתי לראיין לאחרונה את רבינוביץ' בת ה-62 נכון לכתיבת שורות אלו (ילידת 1956), נשואה ואם לשלושה הגרה בקיבוץ דפנה, אשר את עבודותיה ניתן לראות באתרה: https://racherab.wixsite.com/racherab, והתוצאות לפניכם.

דורון בראונשטיין: איך את מגדירה את האמנות שלך, רחל?

רחל רבינוביץ': קודם כל אני ציירת. פשוט ציירת. בעשורים האחרונים אני עובדת רק עם דיו.

בראונשטיין: מדוע רק עם דיו?

רבינוביץ': כי יש משהו בטכניקה הזאת, בשימוש הזה בדיו, שהוא מאוד חשוף, מאוד מיידי, וטהור. בשמן תמיד אפשר לשנות, לשפר ולשכלל, ודיו תמיד מפתיע. תמיד יש הפתעות כשעובדים עם דיו ואני אוהבת את זה.

בראונשטיין: מה פירוש המושג 'אמנות' עבורך?

רבינוביץ': אמנות מבחינתי זה מקום של חופש טוטאלי. הקיום שלי לא תלוי במכירת אמנות, אבל הוא תלוי באמנות. אני כל הזמן מציירת.

בראונשטיין: האם לדעתך האמנות שלך היא "אמנות נשית"?

רבינוביץ': היום הזהות הנשית שלי מאוד משמעותית בתהליך של היצירה שלי וזה בא לידי ביטוי מאוד בעבודות שלי.

בראונשטיין: מהן ההשראות שלך?

רבינוביץ': ההשראה שלי ליצירה היא כל דבר שמעורר בי התפעמות או אימה או שאט נפש. דברים שמפעילים אותי נפשית מעוררים בי השראה. גם המקום שבו אני חיה, קיבוץ דפנה, מעורר בי השראה – ובעיקר בעלי החיים שכאן מעוררים בי השראה רבה.

בראונשטיין: מהו זיכרון הילדות הכי חזק שלך – אם תרצי, הכי מכונן – והאם הוא משפיע על עבודתך כיום?

רבינוביץ': זיכרון הילדות הכי חזק שלי הוא זיכרון מחוק בעצם. הייתי בת חמש וחצי כשאבא שלי נהרג בתאונה וזה השאיר את חותמו על חיי לתמיד, אבל אני מודה: אני לא יודעת איך זה בא לידי ביטוי באמנות שלי.

בראונשטיין: היכן היית רוצה להציג יותר מכל?

רבינוביץ': ב'מומה', מה?!

בראונשטיין: ולסיום, רחל, איך היית רוצה שאנשים יזכרו את האמנית רחל רבינוביץ' בעוד 100 שנים מהיום?

רבינוביץ': כאמנית שלא מפחדת לגעת באמת שלה – גם אם היא לא אופנתית.

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s