"הבית המשוגע" מאת ללי ציפי מיכאלי: יפהפה, מעמיק, אמנותי מאוד

בעודי קורא את "הזקנים שלי" (עמוד 88), שירה העוצמתי, מכמיר הלב, של ללי ציפי מיכאלי מתוך ספרה החדש "הבית המשוגע", מצאתי עצמי ממלמל לעצמי – ממש כך: "איזה יופי…"

השיר נגע בי, ריגש אותי ועורר משהו עז ורב-חושי בתוכי.

"הזקנים שלי" מייצג את הספר כולו ואת קולה החדשני, האמיתי מאוד, רב-התעוזה, של מיכאלי, אשר נוגעת בו באופן בלתי-אמצעי בחיים אורבניים בעיר גדולה, במערכות יחסים בין אנשים, ובכלל זה שכנים ובני זוג.

"הבית המשוגע" הינו ספר שירה יפהפה, מעמיק, אמנותי מאוד, הראוי להיקרא על ידי רבים (ואנא הימנעו במקרה זה מאימרתה של שימבורסקה "מעטים קוראים שירה"…), לעורר שלל רגשות ומחשבות ולטעת תקווה – אכן, תקווה. למרות הכל – במין האנושי – מבולבל, מוכתם, בעייתי ומורכב ככל שהוא, וכל זאת בתקווה שגם אתם, ממש כמותי, תמצאו את עצמכם ממלמלים לעצמכם: "איזה יופי…".

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s