חודש: אוגוסט 2018

חנה אשורי: "אפשר לעשות דברים שאי אפשר לעשות."

חנה אשורי, אחת האמניות המסקרנות והיצירתיות הפועלות כיום בשדה האמנות הישראלי, מתעתדת להעלות את תערוכת היחיד שלה, "ציורקב", בין ה-6 בספטמבר, 2018 (הפתיחה הרשמית תתקיים ביום חמישי, ה-6 בספטמבר, 2018, בשעה 8 בערב) ועד ה-6 באוקטובר, 2018, ב"גלריה מרכזית" אשר במתחם האמנים שבתחנה המרכזית החדשה בתל אביב (רחוב לוינסקי 116, קומה 5, מעל קופיז).

ביקור יש לתאם ישירות עם חנה, בטלפון: 054-5613070.

לאחרונה זכיתי לראיין את אשורי אודות תערוכה זו, והתוצאות לפניכם.

"ספרי לי על התערוכה, חנה."

"לפני כשנה חשתי תשוקה לצייר – על נייר, עם מכחולים וצבעים. הציור, במשך שנים, היה מדיום שנרתעתי ממנו ואפילו סלדתי ממנו. היה לי מחסום בכל מה שנוגע לציור. במקום זה העדפתי ליצור סרטים, מיצבים ופסלים. פתאום התחלתי לחוש דחף מאוד חזק לצייר – שזה בעצם המקור של היצירה שלי, למרות שזנחתי אותו במשך המון שנים, והתוצאה היא התערוכה הזאת, "ציורקב", שהיא התפוצצות של אינספור ציורים גולמיים, כועסים, בוטים ורקובים."

"התערוכה הזאת מכוננת עבורך?"

"היא מכוננת עבורי מהבחינה הזאת שאני מחזירה לעצמי את מדיום הציור, סוג של מולדת אבודה, והעובדה הזאת נותנת לי אפשרות לפרוץ מחסום ביצירה שלי – וגם בחיים שלי, ולבנות סוג של בסיס פנימי."

"באיזה שלב אבולוציוני את נמצאת כיום באמנות שלך?"

"אני כרגע בשלב שאני בשלה לעבור לשלב הקונספטואלי ביצירה שלי. התערוכה הזאת, מבחינתי, היא סוג של עבודת מעבר מהמחוזות הלא מודעים אל האינטלקט, אל השליטה. אני מתכוונת בעבודות הבאות שלי לצור שיח קונקרטי על כל הנושאים שבוערים בדמי ושפחדתי לחשפם."

"מהו המסר שאת רוצה להעביר בתערוכה הנוכחית?"

"המסר הוא שאפשר לעשות דברים שאי אפשר לעשות. שהסירוס הוא הפיךבמקרה הזה מדובר בסירוס הציורי, שמייצג את הסירוס האישי חברתי נשי."

"מהן ההשראות שלך כשאת יוצרת?"

"העצבים שלי."

"ולסיום, חנה, אם היית יכולה לבחור באמן אחד שיגיע לתערוכה, במי היית בוחרת?"

"באילן שדה, חבר טוב שלי."

 

*

 

אני ממליץ בחום לבקר בתערוכה – עם דגש על ערב הפתיחה ב-6 בספטמבר, 2018 – כדי לחזות במו עיניכם ביצירתה המפתיעה של חנה אשורי, אשר יוצרת את אמנותה – ללא פשרות, בכוח ובתעוזה מעוררי השראה.

 

 

 

 

"סלפי" מאת גד קינר קיסינגר: אמן השירה המודרנית

אני מודה ומתוודה: אני אוהב שירה וקורא הרבה ממנה, אך בספר כדוגמת "סלפי" של גד קינר קיסינגר טרם נתקלתי.

כאשר קראתי את שירו "סלפי. דה פרופונדיס" (אשר בעמוד 44) הבנתי את גדולתו, את עוצמתו הלירית, של משורר חשוב זה.

הדימויים, הלשון, הצירופים השונים – פשוט יפהפיים.

"סלפי" הוא ספר שירה מופתי, עוצמתי ומעמיק אשר פתח בפניי עולמות חדשים של אפשרויות פואטיות – דבר שלא ידעתי שעדיין אפשרי – ומצליח בדרכו הייחודית לקחת את הקורא למסע-שירה קסום אל תוך עולמו המופלא של משורר יוצא דופן זה, מבחינות רבות, אמן השירה המודרנית.

חגית ורדי: מן המשוררות הטובות בנות זמננו

ארבעה ספרי שירה ראו אור לחגית ורדי: "ולא היה בה מום", "במקום לבלוע מים", "ילדת הזכוכית" ו"וכל הים שומעים", וקולה הבהיר, הצלול מאין כמוהו, נשמע למרחקים מתוכם ומהדהד – הרבה לאחר קריאתם.

בין היתר, שיריה עוסקים בגילוי עריות, נושא כה חשוב, טעון ואמיץ לכתוב אודותיו.

ישנו משהו אישי מאוד בשירתה, נוגע ורגיש, ועם זאת, בדרכו הייחודית – חודר ואף פוצע.

אני ממליץ בחום על רכישת ספריה כולם וקריאתם – על אף הבדליהם – יחד.

ורדי, לטעמי, היא מן המשוררות הטובות, החושפות-חשופות ביותר של זמננו. אחת שראוי לקרוא, ללמוד, לאהוב.

צביקה שטרנפלד: כנות, ישירות ובהירות, בעלות מימד אישי-אוניברסלי

בשני ספרי השירה של צביקה שטרנפלד, "לדה, הברבור ואני" ו"צלם הפפראצי של האלוהים", מתגלה כישרונו העצום של שטרנפלד.

בשיריו – האישיים מאוד – מצליח המשורר לגעת בנבכי פנימיותם של קוראיו בדיוק מירבי, כנות, ישירות ובהירות בעלת מימד אישי מחד ובה בעת – אוניברסלי מאידך.

נושאי שירתו – ושפתו – מצליחים להיכנס אל תוך קוראיו ולהעמיק את מחשבתם בנושאי כתיבתו.

שני הספרים העלו בי מחשבות ורגשות – פילוסופיה לשמה – והעמיקו את הבנתי בגדולתו הלירית של שטרנפלד.

"שתקנו, ואז" מאת אורגד ורדימון: חודר אל תוך הנפש, מרגש, עוצמתי

בספרו "שתקנו, ואז" מעורר אורגד ורדימון את הדיסוננס הקיומי של מקומנו – הרצון בחיים שקטים, בשלווה, בהנאה, ומנגד – "המלחמה".

בקול אמיץ ובלשון זורמת מספר ורדימון את סיפורו של אלי, צעיר ישראלי שרוצה "לחיות" – אך נאבק במלחמה.

זהו ספר החודר אל תוך הנפש, מרגש ועוצמתי, ספר שראוי להיקרא – ואף להילמד. ספר שיצא מגבולות הפרוזה עבורי והידהד בי הרבה עם תום קריאתו. ספר שראוי להנחיל לדורות הבאים – הן בנושאו, הן בסגנונו.