איתמר זורמן: וירטואוזיות מעמיקה ורב-רבדית של כנר יוצא דופן או: "הכינור בעיניי הוא כמו הקול האנושי."

לאחרונה נכחתי באירוע של "חוג השרון" – חוג המארגן הופעות קאמריות בבתים פרטיים אשר פועל תחת ידו האמונה של ידידי הטוב ישראל אפרים בר-און.

באותו אירוע, אשר התקיים בבית פרטי בכפר סבא, זכיתי לחוות חוויה, אם תרצו, כמו-שמיימית, כאשר שמעתי לראשונה את נגינתו של הכנר איתמר זורמן.

זורמן הפליא לנגן בכינורו מבחר יצירות אשר הרטיטו משהו בי ובמאזינים-צופים שחלקו את האולם הפרטי בו ניגן.

משהו בסגנונו, באופי נגינתו ובכישוריו, ללא ספק נכנס תחת הכותרת "וירטואוזיות".

בנגינתו היה משהו מעמיק ורב-רבדי, מעורר-רגשות וייחודי מאין כמוהו.

זכיתי לראיין היום את זורמן בן ה-31, נכון לכתיבת שורות אלו (יליד 1985), נשוי הגר בניו יורק, והתוצאות לפניכם.

דורון בראונשטיין: ממתי אתה מנגן, איתמר?

איתמר זורמן: אני מנגן מגיל 6. ב-12 השנים הראשונות למדתי בקונסרבטוריון הישראלי בתל אביב, אחר כך למדתי באקדמיה למוזיקה בירושלים ומאוחר יותר בג'וליארד בניו יורק.

בראונשטיין: מכל כלי הנגינה הקיימים, מדוע בחרת דווקא בכינור?

זורמן: אני זוכר שמילדות מאוד אהבתי את הצליל וזה עדיין מדבר אליי. הסיפור המשפחתי טוען שההורים שלי, ששניהם מוסיקאים, מנגנים בהרבה כלים, אבל לא בכינור, אז הרעיון היה שאני אלמד לנגן בכלי שהם לא מנגנים בו, כדי שהם לא יוכלו להגיד לי מה לעשות.

בראונשטיין: מה יש בכינור שאתה אוהב במיוחד?

זורמן: אני חושב שהצליל הבסיסי והכמות האינסופית של אפשרויות ההבעה, של הצבעים ושל מצבי הרוח שקיימים בו. הכינור בעיניי הוא כמו הקול האנושי. אני אוהב את הגיוון האינסופי שהוא מציע מבחינת הבעה נפשית.

בראונשטיין: מיהם הכנרים הטובים ביותר בעיניך ומיהם הכנרים האהובים עליך?

זורמן: הכנרים הטובים ביותר של המאה העשרים בעיניי הם יאשה חפץ ודוד אויסטרך. והם גם האהובים עליי.

בראונשטיין: מהי דעתך על מוזיקה פופולרית – וזאת לעומת מוזיקה קלאסית?

זורמן: אני לא שופט מוזיקה. אני יודע מה אני אוהב. מבחינתי מה שחשוב זה הביצוע ולכן אני כן שופט לפעמים את הביצוע, איך שבן אדם שר. יוצא לי לשמוע מוזיקה פופולרית, כי זה פשוט נמצא מסביב כל הזמן, אבל אני לא עוקב.

בראונשטיין: למה אתה מאזין ביום-יום?

זורמן: בסופו של דבר למוזיקה קלאסית. למשל לרוול וליגטי.

בראונשטיין: היכן היית רוצה לנגן יותר מכל?

זורמן: בפילהרמונית בברלין לא ניגנתי עדיין, אז זאת איזושהי שאיפה.

בראונשטיין: ולסיום, איתמר: איך היית רוצה שהכנר איתמר זורמן ייזכר בעוד 100 שנים מהיום?

זורמן: הדרך היחידה שלי כרגע להיזכר היא אם אני אקליט – מה שיקרה בעתיד. אבל כרגע מעניין אותי כמה שיותר לחשוף אנשים למוזיקה קלאסית. האפקט של קונצרט חי הוא מאוד משמעותי, כך שאם השפעתי על החיים של מישהו בצורה כלשהי דרך הנגינה שלי, אז את שלי עשיתי.

 

*

אני ממליץ לכם בחום לשמוע את זורמן בהקדם האפשרי ומשוכנע שנגינתו תעורר גם בכם את קשת הרגשות-תחושות שהיא עוררה בי: אהבה, עוצמה, חמלה, ועוד רגשות עזים למכביר.

ועד אז – אני ממליץ לכם בכל פה לבקר באתרו היפה http://www.itamarzorman.com וכך להיחשף ליצירתו, לנגינתו המעמיקה ולהופעותיו העתידיות – הן בארץ, הן בעולם.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s