עמית ליאון: אמן הפורטרטים העצמיים האנטי-ממסדי או: "האמן האוטודידקט עושה את האמנות שלו למען הנפש שלו."

ישנן פרשנויות אינדיבידואליות רבות להגדרה האמנותית הרחבה "פורטרט עצמי".

עם זאת, נראה שהאמן הייחודי עמית ליאון הוסיף נדבך משל עצמו להגדרה זו.

ביצירותיו היפות הוא נותן מידה אחרת – אם תרצו, נופך חדש – למושג ה"פורטרט עצמי" המוכר מזה עידן ועידנים, וכך הופך אותו, בדרכו, ל"שלו".

זכיתי לראיין היום את ליאון אודות יצירתו והבנתי מעט יותר אותו ואת דרכו האמנותית לאחר שהוא שיתף אותי בתחושותיו אודות עולם האמנות בכלל ואמנותו בפרט.

ליאון הינו בן 47 נכון לכתיבת שורות אלו (יליד 1969), רווק הגר בחיפה.

את עבודותיו הכה ייחודיות ניתן לראות בפייסבוק, תחת השם: Amit Leon.

"איך אתה מגדיר את הסגנון שלך, עמית?"

"אני מצייר פורטרטים. בעיקר פורטרטים עצמיים."

"מדוע דווקא פורטרטים עצמיים?"

"אני חושב שזה כי בסופו של דבר אתה עומד מול עצמך ויותר קל לי להתמודד מול עצמי. אני מכיר את עצמי הכי טוב בעולם."

"האם למדת אמנות באופן מסודר?"

"למדתי אמנות – כן ולא. למדתי במגמת אמנות בתיכון וזה היה טראומטי עבורי. אחר כך במשך שנים לא נגעתי בזה ורק מאוחר יותר למדתי אצל מורים פרטיים, ביניהם ציפי אוהל ואמנון דוד ער. היום אני לומד אצל מתן בן כנען."

"מהן ההשראות שלך?"

"אנשים."

"מהי ההגדרה שלך למילה, או אם תרצה, מושג, 'אמנות'?"

"זה מסובך… אני אוטודידקט, ככה שאני לא כל כך נתון להגדרות ולמסגרות שמכניסים אליהן תלמידים של בתי ספר לאמנות גבוהה, שבעיניי הם כלואים. לגבי השאלה שלך, אמנות זה להקיא החוצה את מה שיש לך בפנים, את כל הרגשות. אני בעיקר מתעסק ברגש."

"באמנות שלך יש מידה של אנרכיה, של לצאת כנגד."

"נכון. אני מרדן באופן קיצוני. אני מנסה לא להיות מקובע. כשאתה הולך למורה, אז מצפים ממך שתהיה כמו המורה שלך. אני משתדל ללמוד מאמנים שהם גדולים מבחינתי אבל לצאת לדרך שלי ולא להיות הקופי-פייסט שלהם."

"הזכרת מקודם שאתה אוטודידקט. מהי דעתך באמת על אמנים אוטודידקטיים לעומת אמנים שלמדו אמנות?"

"אני לא בא לשפוט אף אחד. לא את התלמידים שלמדו באופן מסודר ולא את האוטודידקטיים. אין יותר טוב או פחות טוב, אבל תלמידים שלמדו, ב'בצלאל', למשל, הם יותר מוגבלים בעיניי, כי הם היו במסגרת יותר נוקשה. האוטודידקט לעומת זאת, יכול לעשות מה שהוא רוצה כי האמן האוטודידקט עושה את האמנות שלו למען הנפש שלו."

"היכן היית רוצה להציג יותר מכל?"

"אני לא כל כך מאמין בלהציג תערוכות או בגלריות. אני לא כל כך מאמין למערכת. אני אנטי-ממסדי מהבחינה הזאת."

"מיהו האמן הישראלי האהוב עליך?"

"אמנון דוד ער."

"והבינלאומי?"

"אגון שילה."

"ולסיום, עמית, איך היית רוצה שאנשים יזכרו את האמן עמית ליאון בעוד 100 שנים מהיום?"

"אין לי מושג. אני לא נביא. אני לא יודע מה יקרה בעוד דקה."

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s