אורית אקטע-הילדסהיים: אודות העצמה נשית, השראה אמנותית והחיים כמסע או: "בשבילי אמנות זה קודם כל חבל הצלה."

עבודותיה של אורית אקטע-הילדסהיים הינן יוצאות דופן במהותן.

הן אינן רק מרובות בשכבות של צבע, אלא בשכבות על גבי שכבות של מחשבה, של חשיבה ושל עוצמה.

מזה זמן רב שאני עוקב אחר יצירתה, ובכל פעם מחדש נפעם מהכישרון ומן היכולת ליצור משהו כה אחר, כה משמעותי, כה מעצים.

אקטע-הילדסהיים הינה בת 46 נכון לכתיבת שורות אלו (ילידת 1970), נשואה (בשנית), אם לשלושה וגרה בתל אביב.

זכיתי לראיין אותה לאחרונה, והנה הדברים.

"איך את מגדירה את הסגנון שלך, אורית?"

"ריאליסטי פיגורטיבי."

"מהו הפירוש שלך למילה 'אמנות'?"

"וואו. בשבילי אמנות זה קודם כל חבל הצלה. אם לא היה לי את זה, אז אני לא יודעת מה היה קורה. אמנות זאת דרך חיים, זה חלק מהנשימה שלי. אני למעשה כל הזמן יוצרת, אפילו… להכין עוגיות זה בשבילי יצירה. אני אוטודידקטית, כך שכל דבר שאני רואה בחיים, אני מלמדת את עצמי ועושה."

"מהן ההשראות שלך?"

"ההשראות שלי הן החוויות שאני עוברת. החיים הם ההשראה שלי."

"איך את בוחרת את מושאי הציור שלך?"

"אני מספרת את מסע החיים שלי בציורים שלי. אני עובדת בסדרות ושם אני מפרקת את כל הכעסים והחוויות. עברתי הטרדה מינית בגיל 12 ואני עוסקת בזה ביצירה שלי. יש בעבודות שלי סתירות. למשל, בסדרה אחת שיצרתי, חלק מהדמויות נשארות בתוך תיבה וחלק מנסות לפרוץ את התיבה. כל סידרה יכולה לקחת לי שנה או שנה וחצי."

"את יכולה לתאר לי את דרך העבודה שלך?"

"בציור אני חייבת לעבוד עבודה מאוד קשה, עבודה סיזיפית. טכניקת העבודה הזאת, של עבודה בהרבה שכבות על כל ציור, לא נבחרה סתם כך, אלא היא נעשית כדרך של הלקאה עצמית, עד שאני מוציאה את זה, עד שאני מרגישה ניקיון. אני מציירת כדי להעביר את מה שאני מרגישה ללא רעשים, באופן מתומצת, מונוכרומטי."

"האם למדת אמנות באופן מסודר?"

"למדתי אמנות בקורס בוקר אצל מאיר נטיף. למדתי ב"בית התרבות" ברחובות. הם נתנו לי מקום ואני מצדיעה להם על כך. היה לי מאוד חשוב להשאיר לי את הבקרים כדי שאוכל לצייר. הנישואים הראשונים שלי היו קשים מאוד, מצאתי את עצמי בסופם כמפרנסת יחידה לשלושה ילדים וזה לא היה פשוט. ניקיתי מדרגות, גיהצתי לאנשים בגדים ועשיתי הכל כדי להשאיר לי את הבקרים כדי שאוכל לצייר בהם. עשיתי כל מה שיכולתי כדי להשאיר את האמנות."

"מהו המסר שלך לפרחי אמנות, לסטודנטים לאמנות ולציירים בתחילת דרכם?"

"לא לוותר, להאמין בעצמך, לא להתפשר ותמיד ללכת בדרך שלך."

"מיהם הציירים הישראליים האהובים עלייך?"

"דוד ניפו, ערן רשף, רן טננבאום."

והבינלאומיים?"

"ג'קומטי, רותקו."

"ולסיום, אורית, איך היית רוצה שיזכרו את האמנית אורית אקטע-הילדסהיים בעוד 100 שנים מהיום?"

"אני רוצה שכבר היום יילכו לתערוכות שלי, שיקראו עליי. אני רוצה להשאיר איזה חותם בחיים האלה. אחרי כל מה שעברתי, זה גם מסר להרבה נשים."

 

*

 

אני ממליץ לכם בכל פה לבקר באתר היפה של אקטע-הילדסהיים: http://www.orit-akta.com ולעקוב אחר יצירתה הברוכה, מרובת השכבות, יוצאת הדופן.

ביצירתה – הכה מעצימה.

 

 

 

 

 

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s