רונן דוד בר-חיים: "האמן עצמו בסופו של דבר הוא אוטו-דידקט. כל אמן."

לאחרונה פגשתי את הצייר רונן דוד בר-חיים.

מה שהחל כפגישה מקרית לחלוטין, הפך לעניין רב מצדי, וזאת לאחר שבר-חיים נתן לי את כרטיס הביקור שלו.

באותו כרטיס ביקור, ראיתי בבירור את כשרונו מלא החיים והכה צבעוני של בר-חיים.

בכרטיס רואים כדור פורח צבעוני המשייט מעל גבעות מוריקות – צבעוניות אף הן – ומשהו באותה החיות, באותם הצבעים – משהו באותו התום הילדי – גירה את בלוטות הסקרנות-אמנות שלי.

כאשר ראיתי עוד מעבודותיו, היה לי ברור שאני רוצה לראיין את האמן היצירתי להפליא הזה, ואכן עשיתי זאת.

רונן דוד בר-חיים הוא בן 39 נכון לכתיבת שורות אלו (יליד 1977), גר בתל אביב והינו רווק. בשנה האחרונה הציג את עבודותיו בסניף טופ דן של בנק דיסקונט.

וכעת – הראיון:

"איך אתה מגדיר את הסגנון שלך, רונן?"

"לפי הפרויקט האחרון שעשיתי, הייתי קורא לסגנון שלי "ריאליזם ילדי". זה ציור שדבק במציאות, ריאליסטי, שמתאר מציאות כפי שהיא, בצורה פיגורטיבית ובמשקפיים של ילד – אך לא ילדותי, כראייה של הצייר בעולם פנטסטי."

"ספר לי על הפרויקט האחרון שלך."

"הפרויקט האחרון זו סידרה בת כ-12 ציורים, בה חקרתי על חיות בעולם. בין היתר קראתי ספר שנקרא "שפת החיות", למשל. לקחתי בפרויקט הזה כל מיני חיות והוספתי להם את הראייה הילדית שלי, וכך ציירתי אותם."

"מהן ההשראות שלך?"

"ההשראות שלי רבות. ביניהן מיכלאנג'לו ופרידה קאלו."

"מהו הפירוש שלך למילה 'אמנות'?"

"יש המון המון פירושים, אבל בתמצות – זה לעשות משהו בצורה מיוחדת ובעלת השראה."

"מיהו האמן הישראלי האהוב עליך?"

"אני אוהב את יאיר גרבוז."

"והבינלאומי?"

"מיכלאנג'לו."

"מהי דעתך על שילוב פוליטיקה באמנות?"

"אני מאוד אוהב את הצד הפיגורטיבי באמנות ומעדיף להכניס באמנות שלי דברים יפים שקיימים בעולם. בעיניי, להכניס פוליטיקה לאמנות קצת יהרוס לי את הכיף."

"אם היית צריך לבחור בין מארק רותקו, מרינה אברמוביץ' וג'ף קונץ, במי מהם היית בוחר?"

"קשה לי לענות על השאלה הזאת, כי אף אחד מהם הוא לא לרוחי."

"מהי דעתך על אמנים אוטו-דידקטיים לעומת אמנים שלמדו אמנות באופן מסודר?"

"אני מגדיר את עצמי כאוטו-דידקט למרות שאני תלמיד של דפנה ערוד ולמדתי שנת אורח ב"המדרשה" בבית ברל. אני התחלתי לצייר באופן אישי ובין לבין לקחתי כל מיני קורסים מציירים שונים. האמן עצמו בסופו של דבר הוא אוטו-דידקט. כל אמן."

"מהי דעתך על שרת התרבות מירי רגב?"

"אין לי איזושהי דעה מגובשת לגביה. אני רק מקווה שהיא תעזור יותר לאמנים להתקדם ולהתפתח."

"היכן היית רוצה להציג יותר מכל?"

"במוזיאון ישראל."

"ולסיום, רונן, איך היית רוצה שאנשים יזכרו את הצייר רונן דוד בר-חיים בעוד 100 שנים מהיום?"

"הייתי רוצה שהם ייהנו מהציורים שלי. שהציורים שלי יהיו להם תאווה לעיניים. שהאמנות תהיה – באיזשהו מקום – נצחית."

*

אני ממליץ בחום לעקוב אחר יצירתו הברוכה והכה צבעונית – ריאליסטית-ילדית – של בר-חיים בפייסבוק וכך להתחדש-להיטען, ממש כמוני, בכל פעם מחדש, באנרגיות המופלאות, החיוביות, המרפאות, של צייר ייחודי זה.

 

 

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s