טליה ישראלי: אודות אמהות והשפעתה על היצירה, אמנות כשדה פעולה, ציור גברי לעומת ציור נשי, או: "בשביל לצייר צריך משמעת, צריך עקביות, צריך דחף."

עבודותיה של האמנית החשובה טליה ישראלי "גדולות מהחיים".

לא רק במובן הפיזי, כי אם במובן המהותי, הקיומי.

נראה שלישראלי יש "עין שלישית" – איבר כה חשוב לאמן באשר הוא – איתו היא רואה את הדברים, את הנופים, את הדיוקים-פרטי הפרטים ואת אותה ה"מהות-קיום" – בדרך כה ייחודית.

ניכר כי ישראלי צופה למרחקים ולעומקים אשר הופכים את הצפייה בעבודותיה לחוויה אמנותית-אינטלקטואלית-מעוררת מחשבה.

לחוויה בלתי-אמצעית.

זכיתי לראיין היום את ישראלי, שריגשה אותי בתובנותיה ובהארותיה הן על החיים, הן על האמנות.

ישראלי, ילידת 1976 (בת 40, נכון לכתיבת שורות אלו), נשואה ואם לשלושה, גרה בהרצליה. היא בוגרת "בצלאל", בו למדה בין השנים 1998-2002.

"איך את מגדירה את הסגנון שלך, טליה?"

"אני מתחבטת בשאלה הזאת. יש בסגנון שלי מידה של ריאליזם, אבל לאחרונה אני רואה בסגנון שלי ניאו-נטורליזם."

"מהו הפירוש שלך למילה 'אמנות'?"

"הייתי אומרת שזה שדה פעולה שאמורה לחרוג ולהחריג את הדברים מהסדר הידוע, הצפוי, המוכר שלהם."

"למה את מציירת?"

"הציור עבורי הוא דרך לחבר בין כל מיני פלטפורמות, מפלסים, של קיום, של תפישה. הציור מייצר חוויה בלתי-אמצעית."

"מהן ההשראות שלך?"

"הייתי אומרת, עד לא מזמן, המון קולנוע. אנחנו דור כזה שישב המון בקולנוע. והיום סדרות, כמו "הסמויה" – שתפסה אותי כמו קולנוע. חוץ מזה – הרבה מוזיקה. וציור – הרבה ציור. ולא רק ציור ממסדי שזכה להכרה, אלא גם ציור מסוגים אחרים, כמו ציור רחוב."

"האם לדעתך יש הבדל בין אמנות שאישה יוצרת לבין אמנות שגבר יוצר?"

"אני חושבת שכן. בעבר ניסיתי לייצר ציור שהוא מאוד גדול פיזית וגם כזה שדורש מאמץ פיזי. ניסיתי "ליישר קו" עם מה שנקרא "ציור גברי". היום, יש שינוי מאוד לטובה. היום אני מנסה למתוח את הגבולות של ההגדרות האלה ולערבל אותן קצת. אני לא לוקחת על עצמי שום תפקיד, אלא רק להרחיב את הטריטוריה."

"מה דעתך על ציירים שלמדו באופן מסודר אמנות לעומת ציירים אוטו-דידקטיים?"

"בשביל לצייר צריך משמעת, צריך עקביות, צריך דחף. יש אנשים שהמסגרת עוזרת להם לייצר את התנאים האלה – ויש אנשים שלא. לדבר הזה אין חוקים, זה בטוח."

"מה האמהות עשתה לאמנות שלך?"

"היא עשתה טוב. היא הגבירה את מימד ההנאה מהדבר הזה. גם הזמן שלי נהיה מאוד קצוב, מאוד מדוד. זה יצר טמפו אחר. אני עובדת בטירוף, מאוד מאוד בגדול, כי משהו בקצב של העבודה איפשר את הגדלים האלה."

"היכן היית רוצה להציג יותר מכל?"

"אחרי נדודים, שכללו בין היתר לימודים בלונדון, הבנתי שחשוב לי להציג פה. הייתי רוצה להציג בירושלים, יש משמעות מיוחדת מבחינתי לכך. ירושלים זאת עיר הולדתי וזה מקום נורא טעון – בכל כך הרבה מובנים."

"אם היית נמצאת על אי בודד והיית יכולה לבחור לצייר רק בשני צבעים – באילו צבעים היית בוחרת?"

"נראה לי ירוק. וגם ורוד. כי הם שילוב ממש טוב."

"מהי דעתך על שרת התרבות מירי רגב?"

"יש כרגע שיח מאוד לא סימפטי בכל מיני ספירות בציבוריות הישראלית, שזה שיח שלא משמח אותי. מצד שני, יש בו משהו חי, דינאמי, ויטאלי, וזה טוב. אני שמחה שמירי רגב מאתגרת, מעירה שדים מרבצם, אבל אפשר לעשות את זה בצורה הרבה יותר נבונה."

"ולסיום, טליה, איך היית רוצה שאנשים יזכרו את טליה ישראלי בעוד מאה שנים מהיום?"

"הייתי רוצה שיזכרו – זה כבר מגניב. זה כבר אומר שיש איזה אימפקט לדברים. הייתי רוצה שיהיה אפשר לחזור לעבודה שלי ולחלץ ממנה תובנה לגבי ישראל בתקופה הזאת."

 

*

 

אני ממליץ לכם בחום לבקר באתר היפה של טליה ישראלי, http://www.taliaisraeli.com, ואף לרכוש יצירה מהאמנית המרתקת הזאת.

אמנית, שאני בטוח שיום אחד תציג לא רק במוזיאון ישראל – עם כל הכבוד – כי אם גם ב'מומה' הניו יורקי.

 

 

 

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s