רעיה בר-אדון: אודות חשיפה, נשיות, מאבק-ניצחון, ויצירתיות אין קץ או: "בכל אחת מאיתנו יש גם מדוזה וגם מונה ליזה"

לאחרונה הציגה האמנית החשובה, הפורה, ובעיניי, אף המכוננת, רעיה בר-אדון, את תערוכתה "חשיפה", בגלריית "בית המידות" בתל אביב.

בתערוכה היפה, המורכבת והבנויה היטב הזאת, הציגה בר-אדון מבחר סדרות, הכוללות עבודות רבות ומעניינות ביותר שלה, אותן יצרה במהלך השנים האחרונות.

עבודותיה ממזגות-מזקקות אל תוכן את מפת חייה ואת המקומות-דרכים בהן חייתה.

בין היתר, עבודותיה עוסקות בשנות חייה בקיבוץ, במאבקה וניצחונה – פעמיים – את מחלת הסרטן, ובהשראותיה האמנותיות ככלי לביטוי דרכה המרתקת כאמנית.

זכיתי לראיין את בר-אדון, שהתגלתה כאדם חכם, נעים הליכות, ואף צנוע – תכונה כה מעוררת השראה לטעמי.

בר-אדון, בת ה-77 נכון לכתיבת שורות אלו (ילידת פתח תקווה, 1939), נשואה לאמן דורון בר-אדון, אם לארבעה ילדים וסבתא ל-13 נכדים (או כפי שהיא אמרה: "אני עשירה מאוד במשפחה מקסימה"), גרה ויוצרת בחופית. בין השנים 1960-1963 למדה ב"בצלאל" ("עם מיכה אולמן," כדבריה).

"אנא ספרי לי, רעיה, על התערוכה האחרונה."

"זאת תערוכה שעבדתי עליה חמש שנים. זה היה ב"בית המידות". זה מקום גדול. זה היה מדהים. הצגתי שם מאה עבודות שלי וזאת הייתה חשיפה – בדיוק כמו שקראתי לתערוכה. אני ילידת קיבוץ יבנה, קיבוץ דתי, וחשפתי, בין היתר, את חרדות הלילה בבית הילדים, את התחושות שלי כלפי הקיבוץ… ואנשים "הלכו עם זה הביתה". עם התחושות האלה. אני עובדת בסדרות, ועל יד כל סידרה כתבתי קטע אישי. התערוכה גם עוסקת בהתמודדות שלי עם מחלת הסרטן שבה חליתי."

"שזה דורש אומץ."

"אני הרגשתי אמיצה שעסקתי בזה בתערוכה. בכלל, אני מרגישה שאני אמיצה בהתמודדות עם המחלה."

"זאת הייתה תערוכה מצוינת בעיניי."

"תודה. גם אני מאוד מרוצה מהתערוכה הזאת."

"איך את מגדירה את הסגנון שלך?"

"הסגנון שלי הוא מאוד אישי – ואקספרסיבי. יש לי רעיון ואני מספרת אותו כמו סיפור, ובגלל זה אני עובדת בסדרות. הנושאים נוגעים בחיים שלי: אמהות, זוגיות, המחלה, ועוד. אני לא הפסקתי אף פעם לצייר, ואני כל כך מאושרת שכל יום אני עדיין מציירת."

"מהן ההשראות שלך?"

"יש משהו בספונטניות שביצירה שאליו אני מאוד מתחברת. אני מאוד אוהבת את פול קליי, ולכלב שלי, אגב, קוראים פול קליי. אני אוהבת גם "ארט ברוט", את אמנות השיגעון. אני אוהבת את הישירות שבזה. אני גם מאוד אוהבת אמנות אבוריג'ינית – בגלל המקצבים החוזרים."

"האם לדעתך יש הבדל בין אמנות שיוצרת אישה לבין אמנות שיוצר גבר?"

"אני בטוחה שיש הבדל. אין לי ספק. לפחות את מה שאני עושה – לא ראיתי גבר עושה. יותר מדברת אליי אמנות של נשים. אני אישה במאה אחוז. אני אוהבת נשים ואת הנשיות, את הספונטניות, את הבלתי-אמצעי, את הטבע. באישה יש המון טבע."

"אם היית צריכה לבחור בין מרינה אברמוביץ', פיקאסו וג'קסון פולוק, במי מהם היית בוחרת?"

"את מרינה אברמוביץ' אני לא מכירה. בג'קסון פולוק אני אוהבת את הספונטניות שלו, אבל הוא קצת משעמם אותי. פיקאסו הוא לא חבר שלי, אבל יש עבודות שלו שאני אוהבת."

"מיהו הצייר הישראלי האהוב עלייך בכל הזמנים?"

"אני מאוד אוהבת את מיכאל סגן-כהן. וגם את אריה ארוך ואברהם אופק."

"והבינלאומי?"

"באסקייאט. וגם את ז'אן דובופה וקיקי סמית."

"ובמעבר חד: מהי דעתך על שרת התרבות מירי רגב?"

"היא לא מהאנשים שעושות לי טוב. בכל אחת מאיתנו יש גם מדוזה וגם מונה ליזה. אני אוהבת נשים שבאות מהטבע והיא אגרסיבית. זה לא צד נשי שאני אוהבת."

"היכן יותר מכל היית רוצה להציג את עבודותייך?"

"במוזיאון עין חרוד ובבית תפן."

"מהי דעתך על סצנת האמנות בארץ? האם את מרגישה שהיא בנויה מקליקות? האם את חלק ממנה?"

"כן, בסצנת האמנות בישראל יש קליקות ואני לא חלק מהן – ולא אהיה חלק מהן."

"ולסיום, רעיה: איך היית רוצה שיזכרו את רעיה בר-אדון האמנית בעוד 100 שנים מהיום?"

"אני קצת סקפטית שמישהו יזכור בעוד 100 שנים, אבל אם מישהו יזכור את התערוכה הזאת –  אני אשמח. אני אדם שחי בהווה ולא אוהבת לספר סיפור עתידי."

 

 

 

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s