עמי שנער: לא רק אדריכל-אמן, כי אם גם צייר-אמן או: "למצוא את הקול שלך."

בימים אלו (עד ל-16 ביוני, 2016) מציג עמי שנער את אחת התערוכות הוורסטיליות ביותר – במובן הטוב, העשיר, של ההגדרה – שאי-פעם הוצגו במקומותינו.

בגלריית "מונטיפיורי" החשובה בתל אביב, מוצגת תערוכתו "מרחבים טעונים" והיא כוללת ציורים – מן המרהיבים והחזקים שראיתי לאחרונה.

כאשר קיבלתי את ההזמנה לתערוכתו, הופתעתי בעיקר מן העובדה שלפני כן לא שמעתי אודות הצייר החשוב הזה. האם זה יכול להיות שאני, "חי תרבות" שכמותי, מעולם לא שמע על יצירתו של שנער?

בחרתי לראיין את שנער היום, כדי ללמוד מעט יותר על עבודתו.

שנער, יליד 1952, הוא תל אביבי, חי לדבריו בזוגיות ואב לשתי בנות. הוא בעיקר מוכר מעבודתו הענפה ורבת השנים כאדריכל – אך ציור, לדבריו, "זאת אהבה גדולה עוד מילדות. תמיד חלמתי להיות צייר."

לפני הכל, התעניינתי בוורסטיליות של התערוכה, הכוללת סדרות שונות.

"בתערוכה הנוכחית, "מרחבים טעונים" ," סיפר שנער, "אני מציג מספר סדרות. סדרה אחת נקראת "מיקרונזיה". ציירתי שם דמויות של רמטכ"ל, נשיא, רב ראשי, וכן הלאה. כולם בולטים בתלבושת שלהם – אבל אין להם פנים. זו אמירה תרבותית-פוליטית. זה אומר שהם בעצם אנשים קטנים, חולפים."

"זו ביקורת נוקבת."

"בהחלט. רוב הפוליטיקאים מייצגים בעיניי בירוקרטיה מיותרת לגמרי."

"והסדרות האחרות?"

"סדרה נוספת נקראת "לוחמים", סדרה נוספת נקראת "סוזוקי" ואני מציג בה נופים עירוניים. יש סדרה שנקראת "דמויות" ויש שם ארבעה ציורים של פנים, של בני אדם. ישנה עוד סדרה, של נופי ים, שנקראת "שובר גלים", סדרה אחרת נקראת "חורבות" והיא כוללת ציורים של בניינים מתפוררים, בעיקר ברמלה. זאת מחאה של אדריכל, בהקשר של בניינים מתמוטטים. סדרה נוספת, "מתח גבוה", כוללת ציורים של עמודי חשמל."

"הוא שאמרתי – ורסטילי."

"נכון."

"מהן ההשראות שלך?"

"אומרים שציור מעודד התבוננות עמוקה, ולכן – כל דבר נותן לי השראה. זה יכול להיות פח אשפה, עמוד חשמל. כל דבר יכול להיות בעיניי שיא האסתטיקה. השאלה היא איך מציגים אותו, איך מעבדים אותו. בציור, העיקר הוא איך אתה מצייר. לא מה."

"באופן כללי, איך היית מגדיר את הסגנון הכה ייחודי שלך?"

"זה ציור מופשט שיש בו גם רמזים פיגורטיביים."

"מהו המסר שלך לציירים בתחילת דרכם?"

"לחתור למצוינות. תמיד. כשאני מזהה מצוינות – אני מתמוגג."

"מה דעתך על לימודי אמנות פורמאליים, לעומת אוטו-דידקטיות?"

"אני מניח שצריך ללמוד, רק שצריך להיזהר לא לצייר כמו המורה אלא למצוא את הקול שלך."

"ולסיום, עמי, האם לדעתך אמנות ופוליטיקה שזורים זה בזה – וזה כמובן בהקשר של הסדרה שלך, "מיקרונזיה"?"

"כן. בהחלט. אמנות מטבעה אמורה להיות ביטוי ביקורתי – לא חנפני."

 

אני ממליץ לכם בחום, קוראיי הנאמנים, לרוץ (במהירות, לפני נעילתה) לגלריית "מונטיפיורי" בתל אביב, וליהנות מאמנותו החשובה, הנוקבת, הביקורתית משהו, של עמי שנער. היא מסתיימת, כאמור, ב-16 ביוני.

ואם לא הספקתם, אז אנא, רכשו עבודה מהאמן החשוב הזה. לא רק אדריכל-אמן, כי אם – גם צייר-אמן.

האתר של שנער הינו: www.amishinar.com

 

 

 

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s