"סוזאן" מאת ורד אלפרט: שירה מעוררת רגש, מחשבה, ואף דיון – בנושאי זהות, שורשים, תרבות ו-בית

מעט קשה לי להגדיר במילים את תחושותיי בזמן – ובתום – קריאת "סוזאן" של ורד אלפרט.

באחד השירים, בו מוזכר השם זוהרה, נזכרתי בזוהרה שאני מכיר. אישה מקסימה בשנות השבעים לחייה, ילידת מרוקו, אשר אני מבקר מדי פעם בבית אבות בו אני מעביר הרצאות קואצ'ינג ומוטיבציה.

השיר בו מוזכרת זוהרה – כמו שיריה האחרים של אלפרט – עורר בי עניין רב, דווקא כיהודי-אשכנזי-אירופאי.

כבר בפתח הספר החשוב הזה, מזכירה אלפרט את כוכביו: מרקש וקהיר. וליתר דיוק – אנשי המקום.

אלפרט מעוררת בשיריה רגש, מחשבה, ואף דיון – בנושאי זהות, שורשים, תרבות ו-בית.

השירים הטובים ביותר בקובץ לטעמי הם: "את לא נראית", "איך אומרים כסף במרוקאית", "כאן זה ישראל, ולא אנגליה", "אני יולדת את עצמי", "לתעד", "רשימת קניות (טבריה)" ו"מי ורדים".

אך אין אלפרט "נופלת" למקומות של הכמרת הלב במתכוון אלא דווקא מצליחה ליצור מצב בו הקוראים מזדהים עם תחושותיה – אך לא מתוך מקום של הזדהות בהדרה, כי אם מתוך מקום של שיתוף בעובדות לאשורן, ממקום של הבנה.

"סוזאן" הוא ספר כה חשוב בעיניי, עד כדי כך שהוא ראוי להילמד כספר שירה מכונן בהבנת שורשי יהדות המזרח.

כמו כן, הציור שעל העטיפה יפה ומדייק בתחושות שהשירים מעלים בקורא. הרקע הצהוב נכון, ואף דמותה של האישה המתבוננת ב"כל" במעין אדישות, במעין השלמה – ממלא תפקיד חשוב בהקדמה הלא-מילולית כי אם החזותית – לספר כולו.

 

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s