רשף לוי: אמן האלתור הדינמי

בעודי צופה במופע-הקסם של להטוטן המילים המוכשר רשף לוי, תהיתי ביני לביני: מה בעצם צריך רשף לוי הסטנדאפיסט?

האם הוא צריך מילים? האם הוא צריך טקסט כתוב? האם הוא צריך בכלל… מיקרופון?

בעודי מביט בו הבנתי זאת באופן נחרץ: כל מה שלוי זקוק לו, זה בעצם – קהל.

הדרך שבה הוא יוצר מטעמים "יש מאין" מן הקהל, היא דרך שפרחי-סטנדאפ צריכים ללמוד. לוי מצליח בקלילות להפוך שאלות טריויאליות כגון: "מאיפה אתם?" – ותשובות טריויאליות לא פחות כמו "מגן יבנה" – למטעמי סטנדאפ קולינאריים משובחים לעילא ולעילא.

הוא בעצם, בדרך מבריקה מאין כמוה, מצליח להפוך את הקהל הצמא לתשומת לב – אם תרצו, ל"ריאליטי נוכח" – לחלק אינטגרלי, פעיל מאוד, מהמופע.

מה גם, שהמופע הנוכחי שלו הצליח להביא קהל מגוון ביותר למקום בו ראיתי אותו, במקרה זה – היכל התרבות המרשים של פתח תקווה: חבר'ה צעירים בשנות העשרים לחייהם מחד, וזוגות דתיים בשנות השישים לחייהם מאידך. וזו ללא ספק עובדה מעניינת. היכולת של רשף לוי לחבר, באמצעות ההומור הייחודי שלו, קהלים שונים, מגוונים, מעידה על יכולותיו הקומיות, על השונות היצירתית שלו, ומעל הכל – על כישרון האלתור הייחודי שלו. האלתור, אותו אני מכנה "אלתור דינמי", המייחד והמבליט אותו – משאר הסטנדאפיסטים בני דורו.

 

 

 

 

 

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s